אחת מתוך מיליון


“בשבילי לרקוד זה כמו לחיות. אני לא יכולה בלי זה.” הביטה בי. “מכיר את ההרגשה הזאת? שאתה לא יכול לחיות אם לא תעשה משהו?”

 סרקתי בקדחתנות במוחי אחר תשובה הגיונית אבל האמת שכאשר עיניה הכחולות ננעצו כי כסיכות ושפתיה נראו כה רכות למגע לא יכולתי לחשוב באופן הגיוני. ההיגיון קפץ מהחלון והשאיר אותי מבולבל מתמיד. התאמצתי עוד יותר לחשוב כדי לא ליצור עליה רושם רע אך נראה שהיא לא שמה לב לקונפליקט שאיתו התמודדתי.

“אני מכיר את ההרגשה שאם אני לא אעשה משהו אני לא אחיה.” אמרתי לבסוף כשנעצרנו ליד המכונית שלי.

“מה?” שאלה באי הבנה.

 נשענתי על תא המטען של המכונית שלי והיא עשתה כמוני. כמעט הרגשתי את נשימותיה לצידי. הן הקפיצו אותי וריגשו אותי בו זמנית. ההופעה שהותרנו מאחור ואפילו אחותי נשכחו מזיכרוני.

“ככה זה היה בצבא. ידעתי שאם לא אציית לפקודות אני לא אחיה.” הסברתי ואילצתי את הזיכרונות להידחף הצידה.

(מתוך “אחת מתוך מיליון”)

אחת מתוך מיליון לאנה וולקוב

תגובות הקוראים


שמרו על קשר