זיכרונות מתוך האפלה


“אני אהבתי אותך באמת ועדיין אוהבת!” הייתי כאחוזת טירוף. לא יכולתי לחשוב על שום דבר. הרגשתי שמוחי מתנתק מגופי ואני פועלת ללא כל כיוון. לא ידעתי מה אני רוצה להשיג. לא ידעתי לאן אני רוצה להגיע. לא ידעתי דבר חוץ מהעובדה שתומר שיקר והונה אותי. תומר הכאיב לי ובגד בי ואפילו לא הצטער על כך.

 הוא ניסה להדוף את האגרופים שלי כשפלג גופו העליון נשען על הגשר. אני זוכרת שהמשכתי לצעוק והוא צעק לעברי בתגובה. ליבי פעם בקצב מטורף, לא ידעתי מה אני עושה. רק רציתי לפגוע בו חזק יותר… ועוד יותר חזק. להמחיש לו את הכאב שלי והוא התנגד וידיו נסגרו על ידיי והכאיבו לי. נדמה לי שבכיתי שוב אך כבר לא יכולתי להבדיל בין החושים שלי.

 ברגע בודד הרגשתי את ידו מנחיתה סטירה צורבת על לחיי ופשוט נשענתי על פלג גופו העליון בעוצמה ונתתי לו להחליק מהגשר אל המים.

הדבר הבא שאני זוכרת היה צרחה בודדה שנשמעה מנוכרת שנפלטה מתוכי. ברגע שראיתי את גופתו מתנפצת על האבנים וראשו מתחיל לשוטט דם הבנתי מה קרה. הרגשתי שהתעוררתי מחלום.

(מתוך “זיכרונות מתוך האפלה”)

זיכרונות מתוך האפלה לאנה וולקוב

תגובות הקוראים


שמרו על קשר