נקמתה של מריה


“אם היה דבר כזה גורל, אז אני ואת היינו ביחד, ובכל רגע שקיים, אני הייתי זה שמנשק אותך, ואני הייתי זה שזוכה לישון איתך ולחבק אותך, ולפנק אותך…”

צמרמורת החלה לתקוף אותי וסירבה לחלוף.

מה הוא אומר? על מה הוא מדבר?

האם זה עוד חלום? מה אני שומעת?

מה אני עושה? האם קפאתי במקום?

כן. כנראה שקפאתי.

המחשבות שלי עצרו מלכת. הלב שלי כמעט עצר מלכת.

“ג’ק…” הייתי מופתעת, ושמחה, וכועסת, ועצובה, ומבולבלת, והכל באותו זמן.

לא הבטתי בו. לעיניי לא היה את הכוח להביט בו. או שלא הבטתי בו, כי אם הייתי מסתכלת עליו, הוא היה מבין שעיניי, ליבי ונשמתי אומרות בדיוק אותו הדבר.

(מתוך “נקמתה של מריה”)

נקמתה של מריה לאנה וולקוב

תגובות הקוראים


שמרו על קשר