שומרת הזיכרונות
“סוניה הייתה אישה יפה פעם. העדות לכך נקברה עמוק מתחת לקמטיה, שכבות על גבי שכבות של קווים דקיקים שסומנו על ידי תווי הזמן. שיערה שהיה זהוב פעם החל לאבד את הצבעוניות שלו ונאסף בקוקו רפוי מאחורי גבה. שפתיה הדהויות צברו עשרות כיווצים אחרי עשרות תקופות שחלפו.
עיניה השתקפו בעצב נוגה מבעד לחלון. היו אלה עיניים שהסתירו יותר מאשר חשפו, עיניים שכלאו מאחוריהן תלאות שרק יכולתי לדמיין. לא הייתי מצליחה להבין אותה לעומק לולא התוודיתי לסיפור שלה. אולי היא הייתה נשארת לנצח כתעלומה בעיניי. חידה ללא תשובה.”
(מתוך “שומרת הזיכרונות”)
תגובות הקוראים
את כ”כ הצלחת לרגש אותי. אני תקועה עם דמעות בגרון !
זה הסיפור הכי יפה-מקורי-מרגש-סוחף שקראתי אי פעם
אני בכיתי בהרבה דברים הוא היה מרגש.. בכלל את כל הסיפור אני יכולה לקרוא אותו שוב ושוב מהתחלה הוא כזה יפה. מעניין עצוב ומשמח בו זמנית
זה היה פשוט מדהים !
הסיפורים שלך מרגשים וסוחפים כל פעם מחדש 🙂
התאהבתי. כמו בכל סיפור אחר שלך, הצלחת לרגש בכל פרק מחדש, ובסיום השארת אותי בהלם. חלק ממני שמח שהכל בסוף טוב, אבל חלק אחר ממני לא רוצה שהסיפור יסתיים. את כותבת נפלא.
את פשוט פלא עולם..וואי את לא מבינה מה עשית לי את לא מבינה..
ללא ספק זה הסיפור הכי יפה שקראתי אי פעם, עם הפשטות שלו הרגשות שאת מעבירה, בחיים לא הצטמררתי ככה מסיפור.
נורא אהבתי את הסיפור הזה.
אני לא חושבת שאיזשהו סיפור אחר שלך גרם לי להתרגשות כזאת, ברצינות. לפי דעתי זה הסיפור הכי טוב שכתבת עד היום!