“התשובה היא לא.” רפאל אמר אחרי רגעים ארוכים בהם הוא הילך בחדר, בוהה ברצפה ומלחשש משהו לא ברור לעצמו. “אני לא אוכל לעזור לך, אלירה. אני מרפא, לא לוחם.” “-בבקשה, רפאל. הרי עברת הכשרה בפליטאה, למדת את תורת הלחימה. אני בטוחה שתוכל לעזור לי.” התחננתי. מצאתי את עצמי מייחלת לשובם של כוחותיי, כדי שאוכל לנסות
בלוג סיפורים בהמשכים
היה זה היום השני ללימודים והיום הראשון שבו ישנתי במיטה משל עצמי. כשהתעוררתי גיליתי שכל שרירי דאבו מהערב הקודם. קלאמה ואני סידרנו בישנוניות את החדר שלנו, כדי שלא נהיה מופתעות מביקורת פתע ואז התפנינו לשיעורי הבוקר. התחלנו משיעור ספרות, שכלל סקירה של מיטב החיבורים של קורין פלאן, שכתבה בפירוט רב על המלחמה האחרונה בין העיר
הייתי בשוק השחור, בעיר התחתית, ליד דוכן הדגים המלוחים. היה זה ראש חודש ומשלוח חדש של דגה הגיע לעיירה שלנו. האנשים ניסו להידחף קדימה. הרגשתי את פעימות הרעב הנואשות שלהם מסביבי. ידעתי שלא יהיו מספיק דגים לכולם, אך לא יכולתי לתת להם לרמוס אותי. הגעתי ראשונה אל הדוכן. לפחות דג אחד היה שייך לי והתכוונתי
חשבתי שאני חולמת כשהגברים הובילו אותי למזכירות בשביל של מרצפות בזלת שחורות. חלפנו על פני מספר בניינים שנראו כמו מעונות, לחלקיק שניה ראיתי הבזקי אורות לבנים שבקעו מכמה חלונות בקומה השנייה של אחד הבניינים וההתרגשות שבה לעטוף אותי. צעדנו פנימה אל תוך המשרד הראשי של הפליטאה. דלתות מתכת כבדות שהיו פתוחות לרווחה קידמו את פנינו.
“קחי, את תזדקקי להם.” גריפין הושיט לי זוג משקפיים כהות. “שימי אותם עכשיו.” הרגשתי דחיפה קלה במחשבותיי. הרכבתי את המשקפיים הכהות שהוא נתן לי והסטתי את מבטי אל החלון. הוא עשה זאת שוב, הוא שוב גרם לי לעשות משהו שלא התכוונתי. שהינו בקרון רכבת במשך שעות אחדות והדבר היחיד שראינו מבעד לחלון היה אפלה. היה
הם סיפרו לי שפעם היה עולם אחר, עולם שבו אנשי העיר העילית והעיר התחתית חיו יחדיו. הם סיפרו לי על עולם שלא היה רווי שנאה ומלחמות, עולם שבו כולם זכו ליהנות מאוויר צח, שמש זורחת וסירות של עננים בשמיים. הם סיפרו לי על עולם שבו היו שלל של צבעים, ולא רק צללים של אפור וחום.
הלילה חלמתי שוב על הכלובים המוזהבים. הם נתלו מתקרת זכוכית גבוהה בשלשלאות מתכת מוזהבות. קרני השמש שהסתננו מבחוץ סנוורו לרגע קט את עיניי. השמיים היו צבועים בכחול העמוק ביותר שראיתי, ואני יכולה לומר זאת בוודאות, כי לא ראיתי הרבה דברים שהיו בצבע כחול בחיי. היו שם, בחלום, מספר רב של כלובים, פזורים באולם רחב ידיים.